וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם׃

And so, on the thirteenth day of the twelfth month—that is, the month of Adar—when the king’s command and decree were to be executed, the very day on which the enemies of the Jews had expected to get them in their power, the opposite happened, and the Jews got their enemies in their power. Esthet 9:1

The end of Esther Rabbah has the following

רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲווֹן מְהַלְּכִין בַּהֲדָא בִּקְעָתָא דְּאַרְבֵּל, וַחֲזוֹן אֶת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁבָּקְעָה אֶת הָאוֹרָה, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא רַבָּה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא כָּךְ הוּא גְּדֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה........

© The Times of Israel (Blogs)